החלום של ינון

הוא קם ישר מהספה והלך לחדר שלו, ולא הבנתי לאן. פתאום הוא חזר עם השקלים מהקופסה שבה שם את דמי הכיס שקיבל לפעמים, ואמר: "הנה, אבא, קח, תשמור לספר תורה." לקחתי מעטפה, שמתי בה את הכסף כשהוא רואה, וכתבתי עליה "כסף לספר תורה". הוצאתי שטר של 20 או 50, אני לא זוכר, ואמרתי לו: "הנה, גם אני שם בשבילך."

האמת, לא חשבתי שזה יתפתח וימשיך. אבל ינון כנראה חשב אחרת. בכל פעם שקיבל כסף, הוא בא, נתן לי ואמר: "אבא, שים במעטפה."

לקראת סוף כיתה א', כשכבר היה לו ארנק, אמרתי לו יום אחד: "ינון, הרבה זמן לא שמנו כסף במעטפה." בלי לחשוב פעמיים הוא אמר: "אבא, קח את כל הכסף שחסכתי", והוציא 2,000 ₪. הופתעתי ואמרתי לו: "תשאיר לעצמך, תשים פחות." אבל הוא ממש התעקש. אמרתי לו: "בזכות ההתעקשות שלך יהיה לך שפע, כל הכבוד." שמתי את הכסף במעטפה ואמרתי לו: "בגלל שאתה נותן ככה, גם אני שם", והוצאתי 1,000 ₪ ושמתי מולו, שיראה.

כך, במשך השנים, ראינו איך מצטבר עוד קצת ועוד קצת. ינון סיפר לסבים ולסבתות, לדודים ולדודות, שהוא מתכוון להכניס ספר תורה בבר מצווה ושיש לו חיסכון. הם שמחו לשמוע, וכל אחד נרתם ונתן. ינון שמר, וכל כמה חודשים הביא לי: "קח, אבא, שים במעטפה." סיפרתי על הרעיון גם לחברים קרובים, והם ממש שמחו. משום מקום היו מוציאים שטר: "קח, תן לו, אני רוצה להיות שותף."

יום אחד ינון שאל: "אבא, כמה כסף יש כבר לספר תורה?" אמרתי שאני לא יודע ולא ספרתי. "בוא נספור", הוא אמר. אמרתי לו שאין צורך: נשאיר את זה ככה, ונספור רק כשיגיע הרגע לסגור עם סופר סת״ם. ככה, בעזרת השם, תהיה ברכה בכסף. אני מאמין.

והנה הגיע הזמן לספור את הכסף, לבדוק על סופר, לבדוק עלויות ומחירים. פתחנו את המעטפה, התחלנו לספור בהתרגשות, והגענו לסכום קרוב ל-50,000 ₪. ברוך השם, ישתבח שמו.

התייעצתי עם רבי ומורי, הרב אבשלום יעקב. הוא נתן את ברכתו ועזר לי למצוא סופר ירא שמים. שיתפתי את הרב בחששות שלי ובהוצאות הכרוכות בתהליך, והוא חיזק אותי ואמר: "הקב״ה יעזור, והכול יסתדר." ברוך השם, חתמתי עם הסופר והעברתי מקדמה ראשונה לקלף, לדיו, לחוטי התפירה ולכל מה שכרוך בזה.